אל צפון קוריאה ו(אפילו) בחזרה

מאמר אורח מאת: ד"ר גיא פודולר. 

הקדמה מאת איציק יונה

מעטים הישראלים שביקרו ב"רפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה" או בלשון העם "צפון קוריאה".

פעם הזמין אותי שותף קוריאני לסיור מודרך בצפון קוריאה שנערך על ידי זכיין דרום קוריאני ששילם דמי זיכיון נכבדים לחברה' מהצפון. ידידיי בשגרירות ישראל ייעצו לי אז שרשמית מותר לי לנסוע אבל שלא אצפה שגורם רשמי יסייע לי אם משהו יסתבך. ויתרתי.

מי שלא ויתר הוא ידידינו ד״ר גיא פודולר שביקר לאחרונה במדינה המסוגרת ואפילו חזר וניאות לשתף אותנו בחוויותיו ובחלק מהתמונות שצילם. תהנו:

——-

הביקור אל צפון קוריאה

סוף סוף ניתן אות הזינוק באצטדיון קים איל-סונג, ואחרי מספר מאות מטרים של פילוס הדרך בצפיפות האופיינית לקו הזינוק של מרוצים עממיים, ואחרי שחלפתי על פני "שער הנצחון" – מהסמלים הבולטים ביותר של פיונגיאנג – נכנסתי בהדרגה לקצב הריצה הרצוי מבחינתי. כעת המתינו לי כ-21 קילומטרים ברחובות הבירה הצפון קוריאנית, חצי מרתון שהסתיים בהקפה מלהיבה בתוך האצטדיון הגועש והמפוצץ ב-50,000 צופים מריעים.

אבל, הסיפור התחיל מספר חודשים קודם לכן כאשר התפרסמו ידיעות כי באפריל 2015, ובפעם השניה ברציפות, צפון קוריאה תפתח את ארועי מרתון פיונגיאנג בפני זרים. אחרי כשני עשורים של ביקורים ב
דרום קוריאה ושל מחקר והוראת קוריאה באוניברסיטה, ראיתי בכך הזדמנות מפתה והחלטתי לנסוע לביקור ראשון בחציו הצפוני של חצי האי. את תאריך הנסיעה ותכנית הסיור בחרתי בהתאם ליעדיי האקדמיים, סקרנותי האישית, ותחביב הריצה שלי, ולכן הסיור אותו הזמנתי היה זה אשר נערך בשבוע של חגיגות יום ההולדת של הנשיא הנצחי ומייסד המדינה הצפון קוריאנית, קים איל-סונג.

הסיור כלל ביקור בשלוש ערים: פיונגיאנג הבירה, פיונגסונג שהוקמה כעיר מדע, וקסונג, העיר הממוקמת בסמוך לגבול בין הקוריאות.

במוזאונים ובאתרי ההנצחה של פיונגיאנג – עיר אפורה, מסודרת ונקייה החפה מכל סממן מוכר של תרבות הצריכה – קיבלנו שיעור היסטורי בהתאם לזווית הצפון קוריאנית ולפיה הדפו המקומיים, בהנהגתו של קים איל-סונג, את הכובש היפני ב-1945 ואת הפולש האמריקאי במלחמת קוריאה. על סיפונה של אוניית הביון האמריקאית "פואבלו" אשר נתפסה בידי הצפון קוריאנים ב-1968 ואשר מוצגת לראווה במתחם "מוזאון מלחמת הנצחון לשחרור המולדת", אף שמענו על סיפור הגבורה של 7 הגיבורים המקומיים, שתמונותיהם מוצגות במקום, אשר גברו על 83 אנשי צוות האונייה.

בהתאם למשמעותו של השבוע בו התקיים הסיור, ביקרתי גם ב"ארמון השמש קומסוסאן" המפואר – האתר המקומי הקדוש ביותר שבו מונחות גופותיהם של שני מנהיגי המדינה הראשונים, קים איל-סונג ובנו קים ג'ונג-איל. קוד הלבוש

הנדרש במקום אילץ אותי לחרוג ממנהגי וללבוש "בגדי שבת" כולל עניבה (שערב הנסיעה ישבתי מול סרטון ביוטיוב כדי ללמוד כיצד בכלל יש לקשור אותה). לאולמות המרהיבים בהם מוצגות הגופות החנוטות מגיעים אחרי שעוברים, ראשית, דרך סידורי בטחון קפדניים ביותר, ושנית, דרך מכונות מיוחדות, האחת שמנקה את תחתית הנעליים והשנייה המעיפה רוח על המבקר ושנועדה להסיר מגופו ומפניו כל פירור לכלוך מיותר.

אבל, הביקור בצפון קוריאה זימן לי מפגש לא רק עם המתים, אלא גם עם החיים. ראשית היו אלה שלושת המדריכים המקומיים החביבים שהובילו את הסיור; אשה ושני גברים שלצד הדאגה שלהם כי נהנה מהביקור, הם גם השגיחו בשבע עיניים שלא נמצא עצמנו מסתובבים לבד. בנוסף אליהם הזדמן לי לפגוש מקומיים – אם כי במפגשים שטחיים בלבד – בנסיעה ברכבת התחתית של פיונגיאנג (האם יכול להיות שהסיפורים כי מדובר באתר ראווה בו קיימת רק תחנה אחת וכי כל הנמצאים שם הם ניצבים בלבד, אינם נכונים?…), בחגיגות שהתקיימו בפארק מקומי, ובבילוי בפארק השעשועים שסמוך לאצטדיון ול"שער הנצחון". מפגש מסקרן התקיים גם עם תלמידי חטיבת ביניים בבית ספר לחינוך טכנולוגי בפיונגסונג, ובו אחת מהשאלות המעניינות אותן שאלנו אותנו הנערים היתה: "כמה תחנות כוח יש במדינה שלך?"…

לגבול המתוח והרגיש בין שתי הקוריאות הגענו דרך העיר קסונג. אחרי שבקיץ שעבר ביקרתי באזור הבטחון המשותף

מהצד הדרומי, עניין אותי מאד לראות כיצד נראים פני הדברים מהצד הצפוני. אמנם, מובן מאליו כי הנרטיבים המסופרים משני צידי המתרס הנם שונים לגמרי, אך דבר אחד היה דומה מאד. היתה זו התחושה המבלבלת מעט של מקום פסטורלי ויפה, אך גם ככזה שכל תקרית קטנה בו עלולה להביא לתקרית בינלאומית מדאיגה. אה, והיה עוד דבר דומה: כמו בצד הדרומי,  גם בצד הצפוני מקדמת את פני המבקר חנות המוכרת מזכרות במחירים נאים למדי… 

אכן, היה זה ביקור מפוקח ונשלט, והצפון קוריאה שראיתי היתה הצפון קוריאה שמארחיי רצו שאראה. לארץ חזרתי עם חומרים ראשוניים שישמשו אותי במחקר ובהוראה, עם מאות רבות של תמונות שצילמתי, ועם זכרונות מחוויה ייחודית. מבחינתי, כל אלו מהווים נדבך נוסף בנסיון להבין מדינה מסוגרת זו.