מחבת – בריאות של נאופלאם כמשל

זמן קריאה: 2 דקות

תכנית כלבוטק האחרונה סיקרה בהרחבה את תעשיית מחבתות-הבריאות בישראל. התחקיר העלה כי סדרת המחבתות וכלי המטבח של נאופלאם, שהינו מותג קוריאני, השולט במטבח הישראלי – מכילים חומרים מסוכנים. זאת בסתירה להצהרות היצרן כי מדובר בכלים למטבח בריא, העשויים מחומרים טבעיים ושלל הצהרות ירוקות.

אני מבקש להשתמש בסיפור המחבת על מנת להאיר ולהסביר מספר היבטים ב- DNA הקוריאני. עניינים שיסייעו להבין את המקור לפרקטיקות עיסקיות ורגולטוריות והתנהגות צרכנית בקוריאה, שלעיתים מוציאים אותנו הישראלים מדעתינו.

למען הסר ספק – אין לי כוונה להביע דיעה על נושא המחבתות של ניאופלאם אלא רק להשתמש בעיניין כמשל.

הצרכן הקוריאני הוא מהבזבזנים בעולם. הוא גם מהתמימים שבהם. כן – פראיירים. אני לפעמים עומד משתאה איך  הצרכנים האלה מאמינים לכל מיני סיפורים שמוכרים להם, וכמה הם מוכנים לשלם על מנת לקנות מוצר שהוא כביכול בריא יותר, טבעי יותר, הורג יותר בקטריות, גורם לילדים להיות חכמים, לאורז לצאת דביק יותר, ומה לא.

ידידינו הקוריאני לא פראייר. הוא קונה את כל המוצרים הנ"ל רק אם הם מאוד יקרים וארוזים באריזות מוזהבות עם חותמות שונות המאשרות כביכול כל מיני טיעונים. לא פראייר. פראייר גדול.

פעם שאלתי ידידה קוריאנית אם היא משתמשת במוצרי ים-המלח. היא הסבירה שכיוון שהמחירים של מוצרים אלה נמוך יחסית – אף בחורה שמכבדת את עצמה לא קונה אותם.

לא רק לכם מתעוררים הגנים המסחריים בשלב הזה. החברות ואנשי העסקים הקוריאנים מכירים טוב מאיתנו את קהל היעד שלהם והחולשות שלו. הפיתוי הכלכלי העצום מביא רבים מהם לחצות קווים אדומים. למה לא להגיד שהסטייק שאתה מוכר במסעדה נלקח מפרה קוריאנית – שבשרה יקר פי שלוש מפרה אוסטרלית? למה לא לייבא כימיכלים בצבעים ולהגיד שמדובר במלח מעיינות טבעים המומלץ לגוף ולנפש, במחירים ל"מעושרות" בלבד. ולמה לא לספר ללקוח שלך מישראל שהמחבת שלך עשויה מחומרים טבעיים בלבד (נכון – עופרת זה חומר טיבעי לחלוטין).

זאת לדעת – אם יש משהו שהקוריאנים מראים בו יצירתיות יוצאת דופן, זה במחלקת הקומבינה. השילוב של היצירתיות הזאת וקהל של חמישים מליון חובב קניות וקצת תמים – הינו קטלני.

ההשלכות העסקיות מרחיקות לכת

ככל שמתגלים סיפורי המרמה הצרכן הקוריאני הופך להיות חשדן ביותר ואף מצפה מהשלטון להגן עליו מעדת השרלטנים המבקשים לגזול את כספו.

כתוצאה, הממשלה והגופים הכפופים לה מהדקים את הפיקוח והרגולציה. כל דבר צריך להבדק. לכל  דבר יש נוהל. לכל עניין צריך להביא מסמך או תעודה. כל מסמך צריך להיות מאושר על ידי נוטריון.

אחד הגופים שחברות ישראליות נחשפות אליו הוא הרשות הקוריאנית למזון ותרופות (KFDA). כל מוצר מזון, כל תכשיר קוסמטי, כל מכשיר רפואי וכל טבליית ויטמין-סי צריכים לקבל את האישור של הגוף האימתני הזה. גם כל מידע שמפורסם לציבור או מופיע על גבי המוצר – מפוקח.

אנחנו כישראלים מייצאים לקוריאה טכנולוגיות ומוצרים מאוד חדשניים. לפקיד הקוריאני שצריך לאשר מכשיר רפואי ישראלי שאין כמותו בעולם – אין תמיד יכולת למלא את כל הנהלים שנקבעו לו כיוון שהנוהל בנוי על מכשירים קיימים. ומכאן הענינים יכולים רק להסתבך.

בסביבה של "יצירתיות יתר" – גם החברות הקוריאניות הפכו מאוד זהירות. בבואך להציג את המוצר או הטכנולוגיה שלך בקוריאה – תהיה מוכן להוכיח כמעט כל אחד מהטיעונים שלך. סיפורים יפים ונפנופי ידיים – לא עושים פה רושם.

ולמי שמתעתד לייבא מקוריאה, הדיבר הבא נכתב בדמים – "יזהר הקונה".