גיא פודולרפוסט אורח מאת: דר' גיא פודולר
גיא פודולר, מרצה בכיר ללימודי קוריאה בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה, נוהג לשהות כל שנה בקוריאה בחודשי הקיץ לקדם את המחקרים שלו. הוצאה מוכרת. גם השנה הוא לא ויתר והגיע לקוריאה בדרך חתחתים, כולל שהיה בבידוד קוריאני. והוא ניאות לסכם לקוראינו את החוויה הקוריאנית בימי קורונה אלה. עכשיו בסגר יש לכם זמן – תקראו עליהם ותחשבו עלינו. גמר חתימה טובה, איציק.
אין כמו השהייה בשטח כדי לקדם מחקר, לחזק קשרים עם עמיתים וליצור חדשים, ולהתרשם מהשינויים ומההתפתחויות. במילים אחרות, כדי להנות מאוכל קוריאני. לכן, ברגע שנוצרה אפשרות להגיע לקוריאה, החלטתי שלמרות הדרך המסובכת – הוצאת ויזה מיוחדת, טיסה לא ישירה, ושבועיים בבידוד עם ההגעה – אינני מוותר על העניין. טסתי מהארץ לקראת סוף יולי והכל עבר בשלום, כולל שבועיים של שהייה בחדר במלון באינצ'ון ותזונה מבוססת טושיראק, הלאנצ'בוקס הקוריאני, שלוש פעמים ביום במהלך תקופת הבידוד.
עם ה"שחרור" יצאתי לעולם בו ניתן להתנהל כמעט כרגיל, יחסית למצב כמובן. נכון, כשקוראים את כותרות העיתונים המקומיים אפשר לפעמים לחשוב שהמצב קטסטרופה, אבל גם עתונים צריכים להתפרנס, וקצת דרמה אף פעם לא הזיקה לאף אחד. היא גם עוזרת לשמור את האזרחים עירניים.
התיירות פגועה, הכלכלה הקוריאנית פחות
אין ספק שקוריאה נפגעה, ומיגזר שחטף מכה קשה במיוחד הוא התיירות. אני מודה שהייתי בהלם כשביקרתי במיונגדונג (רובע תיירות מרכזי בסיאול) באחד מימי ראשון. בימים כתיקונם אי אפשר להעביר דף נייר בין האנשים הממלאים את המקום בסוף השבוע, אך הפעם, לא רק שהיקף תנועת המבקרים היה להערכתי כ-60% מהרגיל, אלא שנתקלתי במספר בולט של חנויות שעומדות ריקות ומרוקנות ומוצעות להשכרה.
לצד זאת, מיונגדונג איננו מייצג את השוק בכללותו. אין זה מקרה שכותרת של כתבה ב-פוריין פוליסי (Foreign Policy) מה-16.9 היתה: "קוביד-19 ריסקה את הכלכלות של כולם – חוץ מאת זו של דרום קוריאה." אכן, קוריאה נמצאת במצב מצויין יחסית למרבית המקומות האחרים ויחסית לתסריטים פוטנציאליים אחרים. כך, המדינה עובדת קשה ובאופן יעיל ומקצועי כדי שלא להגיע לאותם תסריטים.
המתכון הקוריאני לקורונה בשליטה
אז תכלס: מה סוד ההצלחה הקוריאנית במאבק במגיפה? להלן המפתחות (דרך אגב, תוסיפו "לא" ליד כל אחד מהם ותקבלו את הסיבות לכשלון הטיפול במגיפה בארץ):
1) ביצוע מסה של בדיקות בשלב המוקדם, כשהתגלו סימני המגיפה.
2) הימנעות מסגר כללי. לא הוטל סגר אף לא ליום אחד. במקום זאת, במידת הצורך מפעילים סגרים נקודתיים או מיגבלות מקומיות, וכל זאת תוך ניהול גמיש ושקול.
3) הפעלת מנגנון יעיל לגילוי ולקטיעת שרשרת ההדבקה.
4) חובת שבועיים בידוד למגיעים מבחוץ. כבר משלב מוקדם כל נוסע/ת שהגיעו מארה"ב או מאירופה חוייבו בבבדיקת קורונה ובבידוד של שבועיים. מתחילת אפריל התקנה הורחבה לכל אדם, זר או מקומי. לא הוטל איסור קטגורי על כניסת אזרחים זרים.
5) מתן עדיפות עליונה להמשך פעילות כלכלית משמעותית ולשמירה על אורח חיים נורמלי ככל הניתן. לא מדובר בסיסמה ריקה אלא בהחלטה אסטרטגית המיושמת בשטח.
6) שקיפות ובניית אמון. הסברה ועדכונים יומיים שוטפים, בהירים, ומקצועיים (לא מבזבזים זמן על הדגמה של כיצד צריך להתעטש או על התפארות שמנהיגי העולם מתקשרים לברר את סוד ההצלחה).
7) מנהיגות אחראית ויד מכוונת. שילוב של הנהגה עניינית של הדרג המדיני/פוליטי והובלה ברמה מקצועית גבוהה של הצמרת הרפואית, שתיהן תוך הימנעות מעירוב שיקולים זרים ופוליטיים ותוך ראייה כוללת.
8) בעיקר בזכות כל הנ"ל: ציבור אחראי, משתף פעולה, ובעל רמת אמון גבוהה באופן בו השלטון מטפל במגיפה (אינני מסכים עם אלה האומרים שמדובר קטגורית ב"ציבור צייתן", אבל זה נושא לדיון אחר).
"התפרצות" אוגוסט ומיגורה
בזכות השילוב של כל אלה, קוריאה מצליחה גם לשלוט במגיפה מבחינה בריאותית וגם להימנע מפגיעה כלכלית וחברתית קשה יחסית. להלן דוגמה לאופן בו העניין עובד בשטח:
במחצית השנייה של אוגוסט היתה עלייה במספר המאובחנים עד לשיא ב-27 באותו חודש של 441. בעקבות זאת, ב-30 לחודש הוטלו מיגבלות רחבות יותר על סיאול רבתי. למשל, מסעדות הורשו לפעול "רק" בין 5 בבוקר ל-21:00 (בערב) ואז היה עליהן לעבור למשלוחים או טייקאווי. רשתות בתי קפה יכלו להציע רק מישלוחים או טייקאווי. המיגבלה לא חלה על בתי קפה שאינם שייכים לרשת. היו כמובן עוד מיגבלות לא נעימות, כולל הוראה מקוונת בבתי הספר, אך חשוב לשים לב שגם ברמת המיגבלות הזו שנחשבת חמורה, יש אוויר לנשימה. בנוסף, הרשויות פועלות בנחישות כנגד מי שנחשב לגורם המרכזי להתפרצות של אמצע אוגוסט: כנסייה מסוימת בסיאול והעומד בראשה. כמו במקרים קודמים בהם מעורבות כנסיות המפרות את ההנחיות, גם הפעם יש כוונה להעמיד לדין, ואף דווח שמתבשלת תביעת פיצויים בסך 3.9 מיליון דולר נגד העומד בראש הכנסיה האמורה. להלן התוצאות, נכון לסוף ספטמבר: מספר המאובחנים היומי ירד בהדרגה עד שהוא נע בסביבות ה-100-50, והמיגבלות המחמירות (יחסית) והנקודתיות של ה-30.8 כבר הוסרו.
בימים אלה, הדבר שבמיוחד מדאיג את הרשויות הוא עלייה באחוז המקרים שאובחנו ושלא ניתן היה לאתר את מסלול ההדבקה שלהם (מדובר בכ-26% מהמקרים). אתגר רציני נוסף בימים הקרובים יהיה חג הצ'וסוק – חג אסיף וחג ההודייה המקומי בו רבים נוהגים לנסוע לעיר הולדתם ולבקר את משפחותיהם. ניתן להניח שעוד יהיו התפרצויות בהמשך וניתן גם להניח שייעשו טעויות. הדבר מקובל כל עוד ההתנהלות מקצועית ותקינה. לפחות עד עתה קוריאה מוכיחה שאפשר גם אחרת.
אם נסכם ונחזור לדברים איתם פתחתי, כל זה מאפשר לי לעמוד במטרות שהצבתי לעצמי ולעשות את מה שאני בדרך כלל עושה בקוריאה בקיץ, כולל הרצאת אורח ומפגש מרתק עם תלמידי מחקר באוניברסיטה הלאומית של סיאול וראיון ל-קיונגהיאנג שינמון (Kyunghyang Sinmun), עיתון שהתעניין במחקרים שלי בתחום הספורט הקוריאני. בקיצור, כל זה, כאמור, מאפשר לי להתענג על קאלבי, סאמגיופסאל, ושאר ירקות.
תודה, גיא. מרתק! הלוואי ואפשר היה להעתיק את המתכון הקוריאני להתמודדות עם הקורונה, יחד עם המתכון לקימצ׳י 🙂
ציבור אחראי, משתף פעולה ולא מתלהם זה אולי המאפיין הכי אקזוטי ונחשק של הקוראנים כרגע.
מרתק גיא! ושנהיה בריאים….
ההסבר פשוט-יש שם תרבות המשותפת לרוב המכריע של הקוראנים.
אצלנו,בארה"ב,במדינות ארופה במידות כאלו ואחרות משתוללת הרב תרבותיות.
ערב רב אספסוף ואצלנו במיוחד החרדים שמבחינתם המדינה נועדה לפרנסם והם לא חייבים דבר.
ככה לא בונים מדינה
יש סיבה נוספת שעדיין לא נחקרה מספיק : חסינות של האוכלוסיה. זה לא רק דרום קוריאה.זה יפן וטיוואן ולאוס ותיאלנד. דרום מזרח אסיה כנראה חוו התפרצויות של זני קורונה אחרים ולכן הם מחוסנים. יתר הפעולות עוזרות לשמור על תחלואה נמוכה אבל זה לא העיקר