איציק יונהלפוסט בנושא החתימה על הסכם הסחר – לחצו כאן
בשבועות האחרונים קיבלתי תשומת לב מיוחדת. חברים בירכו אותי בוואטסאפ ובבית הכנסת ועשו לי לייק עם הבוהן (אסור לדבר בתפילה). נראה שכולם בטוחים שהסכם הסחר שכביכול נחתם עם קוריאה שקול עבורי כמו הגדלת הפרס הראשון בלוטו ל-80 מליון. גם הטלפונים למשרד לא הותירו ספק שכולם בטוחים שזה הזמן למכור לקוריאה את מרכולתם.
ובכן, לא נחתם הסכם עם קוריאה ואילולא הבחירות המתקרבות ספק אם הייתם שומעים עליו. מה כן קרה? ראה מי שראה שיש פה הזדמנות להראות כיצד הוא מיטיב עם העם, התפשר בזריזות על הנקודות שתקעו את ההסכם כבר שלש שנים – ורץ להכריז על חגיגת "סיום המשא ומתן על הסכם הסחר החופשי עם קוריאה". הוזמנה גם שרת הסחר של קוריאה, שעצרה אצלינו ליום להשתתף באירוע ולהצטלם עם מי שצריך, בדרכה לחתימה על הסכם הסחר עם בריטניה. על הדרך הייתה הודעת רוה"מ נתניהו שהוא מגיע בסוף יולי לסיאול לחתום. כנראה שהקוריאנים סרבו להיות ניצבים באסיפת הבחירות הזו. עד כאן פרק הרכילות.
בסוף כן יהיה הסכם. מתי הוא יחול ומה המשמעות שלו – על כך מיד. לפני כן קצת רקע שיועיל להבנה.
11 מי יודע?
דרום קוריאה היא הכלכלה ה-11 בגודלה בעולם, עם תוצר לאומי של 1.7 טריליון דולר.
קוריאה היא גם יעד היצוא ה-11 בהיקפו לתוצרת ישראלית ומקור היבוא ה-11 בהיקפו של מוצרים לישראל.
כלכלת קוריאה נשענת על יצוא תעשייתי. קוריאה היא היצואנית ה-5 בעולם והיבואנית ה-7 בתבל. קוריאה היא יצרנית הזיכרונות הגדולה בעולם, יצרנית האוניות ומסכי המחשב המובילה ויצרנית כלי הרכב השביעית בעולם.
בעשור האחרון עמלים הפקידים בסיאול לפרוס רשת של הסכמי סחר לקוריאה, על מנת להתגבר על המכשולים שמציבות מלחמות הסחר וקרבות המטבע לכלכלה הקוריאנית. כך טוותה קוריאה רשת של 15 הסכמים עם 52 שותפות הסחר הגדולות של קוריאה – ובראשם ארצות הברית והאיחוד האירופי.
הסכמים אלה יצרו העדפת סחר של הקוריאנים לטובת אותן מדינות והשאירו את היצואנים והיבואנים הישראלים מאחור, בהעדר הסכם סחר מקביל.
ההסכם המתוכנן יעמיד את המשק הישראלי בעמדת תחרות זהה לשאר רשת הסכמי הסחר של קוריאה.
מכוניות תמורת מכונות חכמות
היקף הסחר בין ישראל לקוריאה הסתכם אשתקד ב-2.6 מליארד דולר. אנחנו קונים מקוריאה מכוניות (יונדאי, קיה), טלוויזיות ( סמסונג, LG), טלפונים סלולריים ומכשירי חשמל לבית (סמסונג, LG) בערך כולל של 1.6 מילארד דולר. ומאידך אנחנו מיצאים לקוריאה מערכות בדיקה, מכשור אלקטרוני, מכונות וציוד בערך כולל של כ- 1 מליארד דולר.
שאלת מאה מליון הדולר
על פי ההסכם כמעט כל היבוא הקוריאני לישראל יהפוך בהדרגה להיות פטור ממכס. 44 אחוז מהיבוא מקוריאה הם כלי רכב וחלפיהם בשווי כולל של כ-700 מליון דולר. כמעט כל רכב חמישי בישראל מיוצר בקוריאה. זאת מעבר למודלים קוריאנים המיוצרים מחוץ לקוריאה עליהם אין ההסכם חל. הפחתת המכס בשיעור של 7 אחוזים תביא לחיסכון במכס של כ-50 מליון דולר. האם כל החיסכון הזה יגיע לצרכן? חד משמעית לא. רק כפי הצורך של היבואנים לשמר או להגדיל את נתח השוק שלהם. גם הקוריאנים לא פראיירים. כל השנים בכו להם שאי אפשר להתחרות פה בגלל המכס והם נתנו הנחות, היום אולי יהיה להם פחות מוטיבציה. כל פריטי היבוא האחרים יתרמו חיסכון במכסים של 50 מליון דולר נוספים.
במקביל – נוכל אולי לראות פה מוצרים קוריאנים חדשים כמו קוסמטיקה קוריאנית, ציוד רפואי ועוד ועוד. ראו טבלה שהוכנה במשרד הכלכלה, עם מספר דוגמאות.
חגיגת יצואנים
למי שבנה את קמפיין האי-חתימה היה חשוב להראות לנו כמה נשלם פחות על רוטב סויה. אולם, הרווח העיקרי לכלכלה הישראלית יהיה דווקא ביצוא. קוריאה היא שוק גדול פי שבע משל ישראל וכל רכיב שאנחנו נמכור לצ'יפ קוריאני ימכר בכל העולם. השוואת תנאי הסחר שלנו עם שאר הספקים של הקוריאנים בהחלט תהיה מורגשת בהיקפי היצוא למגזר התעשייתי הקוריאני. בשוליים יוכלו קוריאנים אולי סוף סוף להנות מציוד רפואי ישראלי , מיין ישראלי ותוספי תזונה, טכנולוגיות חקלאיות ועוד.
הפוטנציאל הגדול – השקעות
הסכם הסחר כולל פרק שלם שנועד לתמיכה בהשקעות – הגנה על משקיעים מחד והזכות של הממשלות לחקיקת מגן על מוצרים רגישים מאידך. קוריאנים צריכים את החדשנות שלנו ומוכנים לשלם על מנת לקנות יתרון תחרותי מול התחרות הגלובלית על המוצרים שלהם. בארבע השנים האחרונות בלבד בצעו קוריאנים השקעות בטכנולוגיה ישראלית בכ-400 -450 מליון דולר. יצירת "אווירה ישראלית" בקהילה העסקית בקוריאה תצמצם חששות ותגביר את הרצון לעשות פה עוד השקעות.
בצד ההסכם הכריזו המדינות על הכפלת ההשקעה שלהן בקרן הדו-לאומית KORIL ל 4 מליון דולר כל אחת. ספק אפ יש לזה הרבה משמעות שכן גם כיום מתקשה הקרן להשקיע את -4 המליון שמוקצבים לה כל שנה לתמיכה בפיתוחים משותפים של קוריאנים וישראלים.
אז מתי צפוי כל הטוב הזה?
מה שמפעיל הסכם סחר הוא אשרור ההסכם בפרלמנטים של שתי המדינות. אצלינו זה בדרך כלל תהליך טכני, אם כי הפעם, החרגת תוצרת רמת הגולן והשטחים מההסכם יכולה לעורר כאן עניין מיוחד. אצל הקוריאנים התהליכים קצת יותר ארוכים מאצלנו.
עד אז ההסכם צריך לעבור אצל המשפטנים משני המדינות, אישור ממשלה (כאשר תהיה ממשלה) וחתימה בדרג שרים (לא תשמעו על זה – זה יהיה הרבה אחרי הבחירות).
ההערכות האופטימיות מדברות על תחילת ההסכם במחצית 2020 ואחרים נותנים לזה שנה מהיום לפחות.
עדיין מדובר בהישג
הכלכלות של ישראל וקוריאה הן משלימות ולא מתחרות – וזהו שורש של הפוטנציאל העסקי הענק בין המדינות. לקוריאנים לוקח זמן להפנים את זה.
זהו הסכם סחר ראשון עם מדינה אסיאתית גדולה. תודות לשגריר אורי גוטמן שבפגישתו הראשונה מול הנשיאה הקוריאנית פארק סימן את המטרה-והביא את הנשיאה להורות מיידית על הנעת התהליך ואף הוביל את סבבי המו"מ הראשונים , לשגריר חיים חושן ולאנשים הנמרצים במשרדי הכלכלה, החוץ והאוצר. לנהל משא ומתן עם קוריאנים זה לא קל (ראה עשרת הדברות למשא ומתן עם קוריאנים).
רוב המכסים בין המדינות יבוטלו לחלוטין, חלקם בהדרגה על פני מספר שנים. עכשיו הזמן לתת מבט למי שעד היום לא חשב על קוריאה. לא קל, אבל מתגמל מאוד.
