טוביה ישראלילפני ארבע שנים, כמנהג שגריר חדש, ביקרתי את עמיתי השגריר האיטלקי בסיאול ועל מדף בחדרו היה מונח פרסום שצד את עיני, כותרתו הייתה: "PERCHE LA COREA"? או "למה קוריאה"? התברר שהיה זה פרסום של הרשות הלאומית האיטלקית לסחר חוץ שהופק על מנת להציג את ההתקדמות המטאורית של קוריאה.
מהר מאוד התברר לי עד כמה גדול הפער בין העוצמה הכלכלית של המדינה הלא גדולה, בהשוואה לשכנותיה, העושר התרבותי, איכות החיים ועוד….לבין התייחסות מסויגת ולעיתים אף מזלזלת כלפיה מצד מדינות המערב.
היריעה תקצר מלהרחיב על ההיסטוריה הארוכה והמרתקת של האומה הקוריאנית, רובה ככולה סבל מתמשך מפגיעתם הרעה של המעצמות הגדולות סביבה. בעידן המודרני ולאחר השחרור מהכיבוש היפאני והכרזת עצמאות ב- 1948, מוצאת את עצמה הרפובליקה של קוריאה (דרום-קוריאה) תחומה במחצית מחצי האי הקוריאני, מופרדת מצפון קוריאה, בתנאי פתיחה של רעב ומחסור שמגיעים לשיאם במהלך מלחמת קוריאה. המלחמה הקשה בין 1953-1950 מותירה הרג וחורבן.
בדומה לאחד מסיפורי הגוזמה של הברון מנכהאוזן על האביר שחילץ את עצמו ואת סוסו מטביעה בביצה טובענית ע"י משיכה בשערות ראשו, כך חילצה עצמה קוריאה, הפעם ממש לא בדיה, אלא סיפור הרואי ראוי להערצה; מהיות אחת מהמדינות התת- מפותחות אז לכלכלה ה-13 בעולם ועם היקף סחר החוץ שחצה לפני שנתיים את רף הטריליון דולר.
הפיתוח הכלכלי המואץ שיפר גם את רמת הביטחון העצמי של הקוריאנים, הגם שזה לא פגע במידת הצניעות והענווה המאפיינים עם מיוחד זה. בסיאול הבירה מתקיים מפגש בין המזרח; התרבות והמסורת הקונפוציאנית המכתיבה כללי התנהגות בחברה – כיבוד הורים, מבוגרים ובכירים. כללי התנהגות במרחב הציבורי – משמעת סדר, ניקיון ועמידה בזמנים. כל זה נפגש כאמור עם עיר מודרנית בעלת מערכת תשתיות מעוררת קנאה, תחבורה ציבורית יעילה, תשתית אינטרנט נדירה באיכותה ועוד. בעיר סיאול מתקיימים חיי תרבות עשירים עם מגוון וכמות של בתי קפה ומסעדות שאולי קיימת במנהטן….
בפגישה שהייתה לי ב- 2009 עם יו"ר בית הנבחרים הקוריאני דאז שמח מאוד לקראתי אבל בתחילת דבריו אמר כי תחושתו ותחושת קוריאנים רבים היא שהידידות והאהבה של הקוריאנים לישראל היא "חד צדדית". אחרי זמן לא רב הבנתי למה התכוון באמירה זו, למדתי להעריך את האהדה העמוקה, החיבה ואולי אף הערצה שיש בקרב חלקי ציבור רבים בקוריאה כלפי ישראל, ארץ הקודש והמדינה היהודית. קוריאנים רבים, בעיקר הנוצרים, מכירים את התנ"ך ואת קורות העם היהודי… עד לשיבת ציון והקמת המדינה. קוריאנים בני דורי למדו בבית הספר היסודי על ישראל הקטנה שמצליחה להדוף פעם אחר פעם את אויביה ובתוך כך בונה מדינה מפותחת עם כלכלה משגשגת. ישראל היוותה דוגמא לקוריאה בכושר העמידה, בהתגייסות הישוב העברי להקמת תשתיות, מפעלים, חקלאות וכו' הדבר נתן השראה לכינון תנועת ה- Semaul Undong משהו בין תנועת העבודה והחזרה לקרקע בקוריאה.
את אלה טרחתי לציין על מנת להמחיש את עומקה ועוצמתה של הקרבה והאהדה שהקוריאנים חשים כלפי ישראל.
הזינוק הכלכלי הקוריאני ממשיך במלוא המרץ הם אינם נחים על "זרי הדפנה"; ממדינה מתועשת ויצרנית (ללא חומרי גלם ומקורות אנרגיה משלה) קוריאה נטלה את ההובלה בשוק העולמי בתחום ההייטק ב- IT, מכשירי חשמל ואלקטרוניקה, טכנולוגיה ירוקה ועוד.
לא קל "לעשות עסקים" עם קוריאנים אבל בהחלט מומלץ לנסות, למי שיש את אורך הרוח, נחישות והתמדה, הניסיון מוכיח שזה משתלם. במהלך ארבע שנות כהונה בקוריאה הייתי עד לשינויים המהירים שמדינה זו עוברת, בתוך כך גם השינוי וההכרה אצלם שה"סוד שנקרא קוריאה" מפריע גם לעסקים. מאז כניסת הממשל הנוכחי בסיאול בתחילת 2013 הם אימצו מספר החלטות שנועדו להגביר את חשיפת הכלכלה הקוריאנית לעולם, להקל על יזמים ומשקיעים ולהציע להם מסלולים אטרקטיביים לפעילות בקוריאה, כל זאת תחת הסיסמא Creative Economy.
רבים בקוריאה, לרבות דמויות מפתח במדינה, מכירים בייחודיות של החדשנות הישראלית ותרומת ה-Start-up להצלחות הכלכלה הישראלית, הם רוצים להכיר ללמוד ואף לחבור להצלחות…זה סודם. זוהי שעת רצון לחברות ישראליות ולאנשי עסקים כאן ומומלץ לנצלה.
בנסיעה הבאה שלכם למזרח, אל תפסחו על קוריאה, לא תצטערו.
טוביה ישראלי, שגריר ישראל בקוריאה (2009-2013)
מילות פרידה:
כבוד השגריר נעתר בשמחה לבקשתינו לכתוב מאמר פרידה לקהילת העסקים הישראלית , לאחר ארבע שנים רבות אירועים בהן שימש כשגרירינו בסיאול .
אנו מודים לכבוד השגריר על המאמר המענין ומאחלים לו הרבה הצלחה בתפקידו הבא בשירות החוץ של ישראל.
חבל רק ששגרירות ישראל בדרום קוריאה לא עונה אפילו למיילים ששולחים אליה…