איציק יונהדרום קוריאה – סוף יום, תחילת השתיה
שעת חצות. ברחוב הבילויים של עיר ההיי-טק דרומית לסיאול מתגודדים קוריאנים עולצים שזה עתה יצאו מאחד מהמוסדות המקומיים לשתיה בקוריאה, עדיין בחליפות העסקים שלהם. הריח שנודף מהם הוא שילוב קטלני של אלכוהול וקימצ'י – המאכל הלאומי. את תשומת הלב של הזר מושכת נערה המוטלת כשק תפוחי אדמה על כתפי חבר בדרך למונית, או צעירה מטופחת המתנדנדת כלוט בין קיר אחד לרעהו בסמטה חשוכה, או ישובה בצד הכביש ללא תנועה, ראשה שמוט ושערות הפחם שלה מכסות את פניה.
קוריאני בוגר שותה בשנה בממוצע כ-80 בקבוקי בירה וכ-72 בקבוקי SOJU – משקה האלכוהול הנפוץ במדינה. על פי סקרים כארבעים אחוז מהשכירים בקוריאה שותים לפחות 10 פעמים בחודש.
שתיה בקוריאה היא חלק בלתי נפרד מהתרבות הקוריאנית. זו הדרך שבה משתחרר ידידינו הקוריאני מעמל יומו הלחוץ, נפתח, מתיידד ומפטפט. כפי שראינו גם נשים קוריאניות נזקקות לשירותיה של הטיפה המרה. אלכוהול הוא האמצעי החשוב ביותר בקוריאה ליצירת קשרים אישיים ולחיזוק קשרים עם לקוחות. אירוח לקוחות הוא אחד הסעיפים הכבדים בהוצאות השיווק של חברה קוריאנית. נתון ממשלתי מעריך שחברות קוריאניות מוציאות מידי שנה כששה מיליארד דולר לאירוח לקוחות. כששים אחוז מסכום זה מוצא על אלכוהול (נתוני 2006).
תרבות השתיה בעסקים עם קוריאה
מנכ"ל קוריאני חייב לפתח יכולות שתייה נדירות, אחרת העסקים שלו בבעיה. הלצה מקומית מספרת על "סמנכ"ל שתייה" שמתלווה למנכ"ל כל ערב ושותה במקומו.
למנהלים בחברות קוריאניות יש תקציב אירוח מיוחד ליציאות עם עובדיהם. זהו כלי לגיבוש של הצוות והעברת מסרים לא רשמיים. הערב מתחיל בשעה שבע בארוחת ערב במסעדה קוריאנית. נתחי הבשר הדקיקים נצלים על המנגל הקוריאני שבמרכז השולחן כשהזוטר בחבורה דואג להפכם ולחלקם למסובין על הרצפה סביב השולחן הנמוך. כוסיות סוגו' (20-30 אחוז אלכוהול) מוערות אחת אחרי השנייה בלגימה אחת אל קרביהם של הסועדים. השיחה מתנהלת בשקט יחסי מבלי שאחד נכנס לדברי חברו. רמת מצב-הרוח עולה עם מפלס האלכוהול. לאחר כשעתיים או שלוש, מאותת הבכיר כי עת לסיים את הארוחה. "הולכים הביתה?" שאלתי. "מה פתאום? – עכשיו הולכים לשתות". "הסיבוב השני" כולל בדרך כלל שתיית בירה או וויסקי והלילה יסתיים לעיתים לאחר "סיבוב שלישי" במועדון קריוקי.
ביציאה החוצה ימצא ידידינו הקוריאני על חלון מכוניתו מנשר צבעוני ועליו מספר טלפון בספרות ענק שגם ראייתו המעורפלת בעת הזאת תבחין בהם. מספר חברות מציעות לשיכור המזדמן שירות של "נהג חלופי". הנהג יגיע אליך בזריזות וינהג את רכבך הביתה. מישהו כבר יאסוף אותו למשימתו הבאה. דמי השירות – תלויים במרחק הנסיעה.
נהיגה בגילופין היא מכת מדינה בקוריאה. בשנת 2006 נהרגו למעלה מתשע מאות קוריאנים כתוצאה מנהיגה בשכרות. הממשלה העלתה את העונשים למי שגורם מוות כתוצאה מנהיגה בגילופין לעד עשר שנות מאסר וקנס של עד שלושים אלף דולר.
מחסומי המשטרה לבדיקת אלכוהול לנהגים מוצבים ביציאה מאתרי הנופש של סופי שבוע, בשעות הערב בכניסה לשכונות מגורים, ובשעות הבוקר בכניסה לאזורי התעשייה והעבודה. הקנס על נהיגה בשכרות מתחיל מאלף דולר ותשעים ימי שלילה. אכיפה נוקשה זו מביאה את הקוריאני הממוצע לזהירות במעשיו.
תרבות השתיה בקוריאה – תופעות רבות לה
לשתיה בקוריאה גם תופעות לוואי בריאותיות. סרטן הכבד הוא הקטלן מספר אחד בקוריאה. שמונה אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת בקוריאה (שלושה מליון איש) חולים בסכרת. מחקר העריך כי כחצי מליון נשים בקוריאה מכורות כיום לאלכוהול.
ישנם מעט ניצני שינוי בתרבות השתייה. נשים מצטרפות באיטיות למעגל העסקים והעניין שלהן בשתייה נמוך יחסית לעומת עמיתיהן הגברים. בעבר הספק המועדף על הקוריאני היה כמעט תמיד שותף השתייה שלו. התחרות של ימינו הופכת שיקולי איכות ומחיר ליותר חשובים מבעבר ומורידה מעט מחשיבותם של מפגשי השתייה.
טיפים עסקיים על שתיה בקוריאה
* הקושי בחדירה לשוק הקוריאני מתחיל בחוסר היכולת לבנות יחסים אישיים. אלה נבנים על פני זמן ועל פני שעות של הסבה בשיכול רגליים סביב שולחנות עץ נמוכים. לישראלי הממוצע ישנם קשיים אובייקטיביים של זמן, מרחק ותרבות. על כן מומלץ לשקול עבודה דרך סוכן מקומי או חברה שמתמחה בבניית עסקים עם קוריאנים. הם אלה שידאגו לבניית הקשרים וחיזוקם ויוציאו הוצאות על אירוח מסוגים שונים שאם היית מגיש אותם בעצמך לחשב של החברה שלך, היית צריך לתת הרבה הסברים.
* אם עמיתך הקוריאני מזמין אותך לארוחת ערב או לשתייה – אל תוותר על ההזדמנות.
* יזמים תל-אביבים זריזים מוזמנים לפתח את המודל העסקי של "הנהג החלופי " לשוק המקומי.
בפעם הבאה
על ידידו הטוב ביותר של הקוריאני. על המשקה שמצית את הניצוץ בעיניו של כל קוריאני בכל פעם שהוא הוגה את שמו המפורש – Soju. וגם על נימוסים והליכות בשתיית אלכוהול.
